באופן עקרוני, במרבית המקרים הרכוש שבני הזוג צברו במהלך הנישואין יחולק באופן שווה בין הצדדים, בניגוד לרכוש שהיה בבעלותו של אחד מהצדדים לפני הנישואין, שיישאר בבעלות אותו בן זוג ולא יחולק.
נושא הרכוש בגירושין נתון לסמכות מקבילה הן של בית המשפט לענייני משפחה והן של בית הדין הרבני. הערכאה שתדון בנושא הרכוש תיקבע בהתאם למרוץ הסמכויות.
על בני זוג שנישאו לפני 1.1.1974 חלה "חזקת השיתוף", המייחסת לבני הזוג כוונה שהנכס שייך לשניהם בחלקים שווים, בהיעדר הסכם בין בני הזוג בזמן הרכישה הקובע אחרת.
על בני זוג שנישאו החל מ- 1.1.1974 חל חוק יחסי ממון הקובע כי כל רכוש שנצבר מיום הנישואין עד למועד הקרע שייך לשני בני הזוג בחלקים שווים, זאת בהנחה שלא נחתם הסכם ממון אשר קבע אחרת.
ההסבר האמור לעיל הינו כללי ביותר. חשוב לדעת כי נושא חלוקת הרכוש בגירושין מכיל בתוכו עקרונות רבים, כמו גם פסיקות רבות של בתי המשפט ושינויים שנעשו על ידי בתי המשפט ובתי הדין הרבניים לאחרונה. כך לדוגמה, בית משפט יכול לפסוק כי דירת מגורים בה חיו בני הזוג, אף אם היתה בבעלותו רק של אחד מהם טרם הנישואין, תתחלק בין שני בני הזוג באופן שווה, תלוי במספר גורמים: ילדים משותפים, תשלום משכנתא במשותף, השבחת הנכס ושיפוצו וכדומה. גם ההתייחסות לנכסים עסקיים במהותם אינה אחידה.
לאור האמור, חשוב מאוד להיוועץ בעורך דין מנוסה ומתמחה בתחום המכיר היטב את הפסיקה בסוגיות השונות של חלוקת הרכוש.
